רגישות יתר מרובה לחומרים כימיים – Multiple Chemical Sensitivity

רגישות יתר מרובה לחומרים כימיים היא תסמונת כרונית המתבטאת בהופעת סימפטומים שונים ומרובים כתוצאה מחשיפה לגורמים סביבתיים ובד"כ לחומרים כימיים בעליי ריח גם כאשר ריכוזם הוא נמוך.
התסמונת הזו אינה נדירה אך בכל זאת היא לא נחקרה ותועדה מספיק בקהילה המדעית הרפואית. תיאוריות רבות מנסות להסביר את התופעה כאשר התיאוריה העיקרית מצביעה על רגישות יתר עצבית לריחו של הגורם הכימי. בכל מקרה ההסתמנות עשויה להיות קשה ולגרום לנכות ולפגיעה בתפקודו של הלוקה בה.
התסמונת הזו קשורה גם בתסמונת הבניין החולה sick building syndrome שבהם מתפתחים תסמינים בקרב דיירים או עובדים בבניינים מסוימים. שמות אחרים לתסמונת היא אי סבילות סביבתית או environmental intolerance
החומרים העיקריים הקשורים בתסמונת כוללים בשמים שונים, ריחות של דלק וגז, חומרי הדברה, חומרי צבע, חומרי שימור וחומרי ניקוי.

לעתים מופיעים סימפטומים אופייניים לא רק לריח אלא גם למצבים סביבתיים אחרים כמו שהייה ליד מכשירים אלקטרוניים או שדות מגנטיים, קירבה לבעלי חיים מסוימים או חשיפה למזונות מסוימים. מראות מסויימים וקולות או רעשים.
תסמונות אלו ניתן להכליל תחת הכותרת של "אלרגיה עצבית" בכדי להבדיל אותה מאלרגיה רגילה הקשורה בתגובות יתר של המערכת החיסונית ולא המערכת העצבית.

תסמינים לרגישות לחומרים כימיים

התסמינים העיקריים המתוארים על ידי החולים כוללים: עייפות, תחושת ערפול חושים, מועקה בחזה, קוצר נשימה, תחושת חום, הסמקה, גרד, פריחה, הפרעות בראייה, דפיקות לב, כאבי בטן ושלשול.
התסמינים מתרחשים בד"כ שניות או דקות לאחר שהחולה נחשף לגורם הסביבתי אליו הוא רגיש כאשר בד"כ מדובר בחומרים כימיים, ריחות חזקים, שינויי טמפרטורה או לחות ולעתים מראות מסוימים של חפצים, צמחים או בעלי חיים .
התסמינים עשויים להמשך גם זמן רב לאחר ההתרחקות מהגורם או סילוקו.

הגורם לרגישות לחומרים כימיים

מחקרים רבים בוצעו בהקשר של תסמונת זו בניסיון למצוא מאפיינים פסיכולוגים, עצביים ואפילו גנטיים המאפיינים את הלוקים בתסמונת.
נמצאו רמזים לנטייה לאישיות חרדתית ולתבניות פסיכולוגיות אחרות אך גם נמצאו סימנים לעוררות יתר של המערכת העצבית ואפילו רמזים לשינויים דלקתיים בגוף ובמוח.
התופעה עשויה להופיע בצורות שונות גם בילדים ובמדובר אז לעתים בקשיים בעיבוד הוויסות החושי האופייניים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז למשל.
מקובל לחשוב שבתסמונת זו קיים מצב שבו חוש הריח מתחדד וריחות מסוימים שהחולה מריח גורמים למוח המקבל אותם, להגיב באופן מופרז וזאת כביטוי למצב מצוקה. המוח, באופן לא מודע מבחינת החולה, מקשר בין הריח העז לבין מצוקה כלשהי ולכן גורם לתגובות של חולי וחרדה.
לא ברור מדוע זה קורה בחולים מסוימים וכלפי כימיקלים מסוימים, האם זה ביטוי לחרדה סמויה, רפלקס מותנה בשל חשיפה טראומתית בעבר או אולי יש לכך קשר לבעיה במערכת העצבים המעבירה את התשדורות מהחושים למוח ובחזרה.
חלק גדול מאד מהחולים בתסמונת זו הם גם חולים שבהם יש אלרגיה של ממש. לאו דווקא אלרגיה לכימיקלים שגורמים לתסמינים אלא לעתים אלרגיה לגורמים סביבתיים רגילים כמו ממרכיבי האבק, אבקני צמחים, פרוות וכדומה.
בחולים אלרגיים אלו תפקודו של האף ודרכי השימה אינו תקין בשל הנזלת האלרגית והאסתמה והאף ודרכי הנשימה הופכים לרגישים מדי מה שמוביל להתפתחות התסמונת.

הטיפול ברגישות לחומרים כימיים

הטיפול בתסמונת חייב להתחיל קודם כל בשלילת גורמים גופניים ורפואיים אחרים כמו אלרגיה של ממש, מחלות של מערכת העצבים, דלקות או מחלות אוטואימוניות.
בשלב השני יש לנסות ולזהות את טיב החומרים הכימיים הגורמים לתסמינים ולהרחיק את החולה מהם.
חשוב לטפל בכל מצב של אלרגיה נלוות במיוחד נזלת אלרגית, אסתמה או בעיות עוריות. יש לשלול גם אי סבילות לחלב ולגלוטן בחולים שבהם התסמינים הם בעיקר במערכת העיכול. בחולים האלרגיים טיפול באנטיהיסטמינים או אמצעים אנטיאלרגים אחרים עשוי ככל הנראה להקל. במקרים רבים מטופלים החולים שמתקשים להתמודד עם התסמינים בחיי היום יום גם עם תרופות שמטרתן לאזן את מערכת העצבים.