מהי אלרגיה?

אלרגיה היא תגובה בלתי צפויה ובלתי רצויה של מערכת החיסון, כלפי חומרים שהם בדרך כלל בלתי מזיקים ואפילו מועילים, שבמרבית האנשים לא יגרמו לכל תגובה.
את המונח אלרגיה, שפירושה המילולי ביוונית הוא "תגובה אחרת", טבע רופא ילדים אוסטרי שבשנת 1906 תיאר תגובה לא צפויה לחיסון כנגד חיידק הדיפתריה.

מהו תפקידה של מערכת החיסון?

תפקידה העיקרי של מערכת החיסון הוא להגן על הגוף מפני חומרים או מיקרואורגניזמים מזיקים והיא עושה זאת בעיקר על ידי יצירת נוגדנים וקולטנים ייחודיים הנקשרים לחומר הזר שחדר לגוף וגורמים לסילוקו. כאשר מערכת החיסון מפתחת רגישות יתר כלפי גורמים בלתי מזיקים הנמצאים בסביבה הטבעית שלנו הרי אז מדובר באלרגיה ואת הגורם שגרם לתגובה האלרגית אנו מכנים אלרגן.
האלרגנים הטיפוסיים הם חלבונים המרחפים באוויר (כגון: אבקני צמחים, וקרדית אבק הבית); מזונות (במיוחד חלב פרה, ביצים, בטנים ודגים); תרופות (כמו הפנצילין); ארס דבורים ועוד.
מבין הנוגדנים, הקולטנים או התאים השונים של מערכת החיסון המעורבים בתגובה האלרגית הרי שהנוגדנים מסוג E (הקרויים גם IgE) הם הנוגדנים הבעייתיים ביותר והם היוצרים את מרבית התגובות האלרגיות המיידיות והקשות.
כאשר מתפתחים לראשונה נוגדנים מסוג IgE כלפי אלרגן כלשהו הם מתפזרים באברי הגוף השונים, מתיישבים על גבי תאי מערכת החיסון (בעיקר על תאים המכונים תאי פיטום) וממתינים לחדירתו של האלרגן לגוף. כשחודר האלרגן לגוף בפעם הבאה, נוצר קישור בינו לבין הנוגדנים שעל גבי התאים והם משחררים לרקמה חומרים שונים בעלי פעילויות ביולוגיות שונות. החומר העיקרי המשתחרר בעת התגובה האלרגית הוא ההיסטמין המתפזר ברקמה וגורם לתגובה מיידית ולתסמינים שונים בהתאם לרקמה או לאיבר שבו התרחשה החשיפה לאלרגן.
כאשר מדובר באלרגן המרחף באוויר כמו למשל אבקני פרחים עשויה להתפתח הפרשת ריר מרובה, נזלת ועיטושים או הצרות של דרכי הנשימה עד כדי קוצר נשימה ומחנק – תסמינים האופייניים לנזלת אלרגית ולגנחת הסמפונות (אסתמה).
במידה והאלרגן חודר לזרם הדם כמו לאחר עקיצת דבורה, מתן תרופה או אכילת מזון אליהם החולה אלרגי, עשויה להתפתח תגובה מפושטת של מערכות רבות עם פריחה המלווה בגרד עז, הרחבת כלי דם, בצקת וירידה בלחץ הדם עד כדי הלם וסכנת חיים (תגובה אלרגית קשה המכונה אנפילקסיס).
למרות שהתגובה האלרגית היא בדרך כלל מיידית ומופיעה תוך דקות מהחשיפה לאלרגן הרי שלעיתים קרובות חל גיוס כללי של תאי דלקת והתפתחות של תגובה חיסונית מאוחרת המתאפיינת בהתפתחות דלקת כרונית העשויה להמשך ימים ארוכים.

האלרגיה מהווה כיום את אחת התופעות או המחלות הנפוצות ביותר ומעריכים שכשליש מהאוכלוסייה סובל מבעיות אלרגיות ושכיחותה, במיוחד בעולם המערבי, עולה משנה לשנה.
הנטייה לפתח אלרגיה מכונה גם אטופיה והיא קשורה הן בגורמים גנטיים והן בגורמים סביבתיים והעלייה בשכיחות האלרגיות קשורה כנראה באורח החיים המתועש וההיגייני האופייני לחיים המודרניים.

אבחון הגורם לאלרגיה

לשם אבחון הגורם לאלרגיה נעזר הרופא המומחה בעיקר בתבחיני עור. בתבחינים אלו חושף רופא האלרגיה את עורו של הנבדק לכמויות מזעריות של האלרגן החשוד ובהתאם לתגובה העורית נקבעת קיומה של האלרגיה.
הימנעות מהגורם לאלרגיה היא כמובן חיונית אך לעיתים היא קשה וכמעט בלתי אפשרית ויש אז צורך בטיפול תרופתי. עיקר הטיפול התרופתי מבוסס כיום על תרופות הבולמות את החומרים המשתחררים בעת התגובה האלרגית ובמיוחד שימושיים הם חוסמי הקולטן להיסטמין המהווה, כאמור, את המתווך העיקרי בתגובה האלרגית. נדבך חשוב בטיפול הוא השימוש במעכבי דלקת המונעים ומטפלים בתהליך הדלקתי הנלווה לתגובה האלרגית המיידית, והם חשובים מאד במניעת הסיבוכים המאוחרים והכרוניים העלולים להתפתח עקב האלרגיה.

לאחרונה חלה התקדמות רבה בפיתוח טיפולים חדשים במחלות האלרגיות באמצעות מעכבים ייחודיים למתווכים השונים המשתתפים בתהליך כמו מעכבים לחומרים הקרויים לויקוטריאנים או מעכבים לנוגדנים מסוג IgE למשל.
מעבר למניעה והטיפול התרופתי, אחת הדרכים הותיקות והיעילות לטיפול באלרגיה הוא בעזרת חיסונים הניתנים בד"כ כזריקות תקופתיות ובמינונים עולים של האלרגן אליו החולה אלרגי, במטרה לפתח עמידות של מערכת החיסון כלפי אותו אלרגן.
אלרגיה עשויה להתבטא באופנים שונים ולגרום לפגיעה באיכות החיים, לתחלואה משמעותית ואף לסכנת חיים. כיום הודות להבנה טובה יותר של מערכת החיסון ובעזרת אבחון, מניעה וטיפולים חדשניים ניתן למזער את ביטויי האלרגיה ולאפשר לסובלים מאלרגיות חיים טובים ובריאים יותר.