לפחות שליש ממיקרי האורטיקריה מהווה ביטוי למחלה אוטואימונית – מחלה הקשורה ביצירת נוגדנים עצמיים הגורמים לפריחה. המחלות האוטואימוניות עשויות לפגוע באברים ומערכות שונות ורבות ואורטיקריה כרונית היא אחד המצבים האוטואימונים השכיחים

מהן המחלות האוטואימוניות?

מבין מערכות הגוף השונות אין ספק שהמערכת החיסונית היא אחת החשובות והמורכבות ביותר והיא זו המשמשת בעיקר להגנה מפני מזיקים העלולים לחדור לגופנו מבחוץ: כמו רעלים, טפילים, חיידקים או וירוסים.
מערכת החיסון פועלת בעיקר על ידי יצירת נוגדנים הנקשרים ומסלקים את הגורמים הזרים הפולשים לתוכה , אלא שלעיתים "טועה" מערכת החיסון ובמקום לייצר נוגדנים כנגד גורמים מזיקים, הזרים לגוף היא מייצרת נוגדנים כלפי חלבונים, תאים או רקמות השייכים לגוף עצמו. לתופעה זו של התפתחות נוגדנים עצמיים – נוגדנים המכוונים כנגד העצמי ולא כנגד הזר אנו קוראים "חיסוניות עצמית" או בלעז: "אוטואימוניות".

מדוע מתפתחת אוטואימוניות (חיסוניות עצמית) ?

למעשה השאלה צריכה להיות הפוכה: מדוע לא מתפתחים נוגדנים עצמיים? או כיצד יודעת מערכת החיסון להבדיל בין הזר לעצמי? על שאלות אילו אין עדיין תשובה ברורה.
קיימים מנגנונים רבים שבעזרתם נוצרת עמידות של הגוף כלפי מערכת החיסון והיא אינה תוקפת אותו. אך במצבים מסוימים עקב גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים כאחד, עלולה אותה עמידות להשתבש ואז עלולים להתפתח נוגדנים עצמיים.

כיצד גורמות המחלות האוטואימוניות לנזק?

כאשר מתפתחים נוגדנים עצמיים הם נקשרים לתאים או לרקמות וגורמות לתהליך דלקתי או לשיבוש פעולתו של האיבר הנפגע.
יש מחלות בהם נוצר רק נוגדן מסוג אחד, הפוגע רק באיבר אחד, ואז תתפתח מחלה רק באותו איבר.
הדוגמא הקלאסית היא מחלת הסוכרת הנגרמת למעשה עקב הרס הלבלב בעקבות פגיעה אוטואימונית.
גם רוב המחלות הפוגעות בבלוטת התריס נגרמות עקב נוגדנים עצמיים שהתפתחו כנגד הבלוטה.
קיימות גם מחלות שונות של מערכת העצבים בהם מתפתחים נוגדנים עצמיים הגורמים לפגיעה עצבית, ועוד.

מחלת הלופוס

בניגוד למצבים בהם מתפתחים נוגדנים רק כנגד אבר אחד הרי שיש מצבים בהם קיים ערעור יסודי במערכת החיסון ועלולים להתפתח נוגדנים עצמיים רבים מאד וכלפי גורמים שונים ורבים.
לופוס היא הדוגמא העיקרית למחלה שבה מתפתחים נוגדנים עצמיים רבים ושעלולה להתרחש בה נזק לאיברים רבים, עד כדי סכנת חיים לפעמים.
מחלת הלופוס מתפתחת בעיקר בנשים צעירות והיא מתאפיינת ביצירת נוגדנים עצמיים כנגד מרכיבי הגרעין של התאים בגוף.
המחלה מתאפיינת בפריחה עורית, חום, דלקות פרקים, ופגיעה המערכות הגוף השונות מכף רגל ועד ראש.

טיפול במחלות האוטואימוניות

הטיפול במחלות האוטואימוניות דורש טיפול באברים הפגועים יחד עם ניסיון להטות או לווסת באופן היעיל ביותר את מערכת החיסון.
לכאורה הדרך לעצור מחלה אוטואימונית היא על ידי עצירת ייצור הנוגדנים העצמיים אלא שטיפול זה אינו פשוט כלל שכן אין עדיין דרך יעילה להבדיל בין ייצור הנוגדנים הטובים לגוף לאלו המזיקים לו.
לכן מרבית הניסיונות לדכא את ייצור הנוגדנים העצמיים כרוך בדיכוי כללי של מערכת החיסון מה שעשוי להוביל לתופעות לוואי רבות.
לאחרונה באמצעות הבנה טובה יותר של מערכת החיסון ובאמצעות שיטות חדשניות של הנדסה גנטית וביולוגיה מולקולרית חלות פריצות דרך רבות במחקר ופיתוח תרופות חדשות לויסות ואולי אף ריפוי המחלות האוטואימונית